הצלבת ידע, אימות עדויות, השוואת עובדות של חיים מול אותיות
הוכיחו לי בעתות ספק, ואלו לא פסקו לקרות, שיש להתעלם מהיומיום ולהמריא על הכתוב. פצעי
בגרות, שיעור, זין עומד, משיכה ורתיעה ממגע, שיתוק והתחמקות בלתי פוסקת ממטלות זבל
בבית הספר ובבית נדונו בעיתוני הנוער. הסכנתי עם המסר העיקרי שהיה "תמשיך
לקרוא, יהיה בסדר". בחצי הראשון של
גיל ההתבגרות התעמקתי בסוגת רומן היסטורי של וולטר סקוט והנריך סנקה ובסוגת רומן
הפורקן של הרולד רובינס ופטריק קים. במרכז העניינים, בנים חסונים ופעלתנים מכל עבר,
בנות עם ניצני שדיים מתגודדות קלטתי סימנים ראשונים שמעמדת מנהיג חברתי עם חזון
אני נדחק לשוליים. לא ידעתי מה לעשות עם המידע, עם מי להתייעץ, איך לנסח הרגשתי.
המשכתי לקרוא ולקוות לסדר. ילד חדש נושא כישורים של כוכב הגיע ושבה ולבה של א' מרגע
פסיעתו לכיתה. קלטתי את החלפת המבטים ביום הראשון ללימודים, קורא את הרומן משפת
גופם לפניהם. א' ואני לא עברנו משלב הכריכה. התנשקנו והתגפפנו בלהט אך לא צלחנו את
שלב החזייה. היא לא לקחה את היוזמה ואני לא הייתי מסוגל להביא עצמי להיות אחד
מגיבורי הספרים שדנו בפרוטרוט בנוהגי המגע. קצוות אצבעותיי על בית שחייה הביאו
אותי לריגוש. העדפתי לדחות מחשבה על המשך הדרך ולהיצמד לשפתיים. קיבלתי וביצעתי את
תפקיד פצוע הלב אל מול ביטול החברות שלא איחר להגיע. "נער מהורהר שתוהה על
מקומו בחיים" החליף את ה"ילד שרוצה להציל את העולם". מהורהרים צפויים להתאכזב רומנטית, עוד מוסכמה ספרותית
שהוכיחה עצמה במציאות. רווקותי החדשה חייבה פתיחת חושיי ועיני לכל עבר. הפלא ופלא,
תמהתי מדי יום, שיש המון להביט ולהמשך מכל בכל עבר. ובעיקר תמהתי לגבי הזין שהיה
לו רצון עצמאי משלו שלעיתים חפף ולעיתים סתר לגמרי את רצונו של אותו אחד שעד לא
מכבר חשב שפחות או יותר שלט בעניינים. אז מילא שגיבורה זניחה, אולי תמות בפרק הבא,
עוררה תגובה בחלציים שהכריחה פעולות גופניות נגזרות התלויות במקום, בחברה ובביגוד:
הרמת עיניים, סידור מכנסיים, הרמת שוק עצלה. המציאות חוץ ספרית דרשה הפעלת
מיומנויות סימולטנית מתישה ומייגעת. היו בנות שמריחן או מקולן, עוד לא נכנסו לשולי
תחום הראייה וכבר הזדקרתי. מפת אפשרויות נפרשה: לאלו שלי ולמזדקר יש עניין בן,
לאלו שלולי המזדקר לא היה לי עניין בן. חברות הקבוצה מוינו על פי אמת מידת היזמות
שהן ניחנו. בחורות שלקחו יוזמה, קלטו את משב הרוח האנרגטי שזרם ממני, בדרך כלל
כשטף דברת לא נפסק, לקחו את ידי בידן והוליכו אותי ברציפי גופן זכו בי במהירות. היו
ארבע: ב-ג-ד-ה, שונות זאת מזאת בגופן, אופיין, מעמדן החברתי שוות בעונג הרגעי,
בריגוש שעוררו וביכולתן לא לאיים על עצמאותי. התנהגותי הלא ג'נטלמנית לא חצתה
גבולות הבתולין- שמרתי על תומתן ולא חתרתי לרחם בעיוורון. הייתה לי תחושה שזה
הפיצוי שלי להן על העובדה שלעולם לא אהיה חבר רשמי. לחברות רשמית הייתי צריך
להתאהב במבט ראשון. שתיים מהבנות היו חמודות מספיק בשביל להצהיר שוב ושוב על אהבתן
אותי. הצהרת אהבתן הביכה אותי. השתקתי אותן בנשיקות מתמסרות במקום תשובה מחייבת. אהבה
בשבילי הייתה ההתאהבות עם הגננת תמר, התאהבות עם א' בכיתה ב'. סרטי קולנוע ושירי
המצעד השבועי איששו את תחושתי: האהבה צונחת ממרום בלי הכנה. להבדיל מגיבורים
ספרותיים יהודיים בגולה שזה עתה עלו לארץ לא ראיתי בעיה שהמזדקר ואני לא תמיד
מאוחדים. העדפתי להשקיע לבטיי בפעולות הנחוצות כדי להשיג אחר הצהרים חרמני. ב' וג'
הגיעו חדשות לבית הספר.לא גיליתי להן היותי נסיך שממלכתו החברתית פשטה רגל. עברן
השונה הסעיר את דמיוני ומגען עקיף או תקיף הביא אותי לאותה תחושת פורקן שבעה שבה
נקלטים צבעים וצלילים חבויים. כולן התרשמו מחדות שפתי ומגע שפתותי, אהבו לצחוק
ולהתנשק. צמודים חזק לצידה הלא גלוי של בריכת המים ליד הצופים, מאחורי חצר בית הכנסת בצד היה אפשר להתגפף לפני
ואחרי אחרי פעולה, הרקדה ומועדון הסרט הטוב שארגנתי ב"צופים". ידיי
חופנות שדיים דשנות תותיות פטמה, ידיה מחזירות מגע בתוך או מעבר לבד המכנסיים שצפויות היו בקרוב לקלוט
את זרעי המתפרץ ואת ניסיון ההסוואה.
חזיות, חדשות לתפעול להן ולי, עוררו את יצרנו שוב ושוב. כשנטל היוזמה לא
עלי התגליתי כחיה נמרצת. עם ד' נפגשתי בביתה. היא לא הלכה לשום תנועת נוער, לא
הייתה תלמידה או ספורטאים טובה, קני מידה שלא ממש שינו למזדקר. הוא זה שהבחין ממגע
מקרי בצימאון למגע. בת יחידה, יתומה מאם, אב שחזר הביתה מאוחר הדירה עמדה לרשותנו.
ד' אהבה להיות מדוגדגת ולהירדף אחר הכתם במכנסיים שאותו הייתי מאיים למרוח עליה. גם
ה' הגיעה חדשה לכיתה. המגע איתה שמר על נראות הוגנת בגלל עיניה הסקרניות של אחותה
הקטנה שלא הפסיקה להציץ דרך חור המנעול. בגלל הסימפטיה לחורי מנעול ואחיות הצלחתי
להתחבב על האחות כך ששלושתנו נקבל מנת חלקנו עם תערובת של אינטלקט, רפרופים עדינים
על הגוף, סלוא רך צמוד כאורך צד של תקליט. היא ערכה לי היכרות עם המושג "נפש
תאומה" יעצנו זה לזאת בענייני בנות/בנים/הורים, מעלים תשוקתנו בריקוד צמוד,
ובשיא הריגוש כשציפורנינו כמעט קורעות את בגדינו, קרבנו לדלת שמאחוריה האחות
המציצנית. ואז ה' הייתה פותחת את הדלת ואני נעלמתי למטבח או זינקתי לכורסה להסתיר זקפת
המזדקר. ואז, ישובים מהוגנים בסלון הכי בורגני שיש החלפנו הגיגים עם לא פחות
תשוקה. ערבבנו תובנות מ"כמעיין המתגבר" ו"ג'ונתן ליוינגסטון –השחף",
שבעזרתן הסברנו לעצמנו מדוע אנחנו לא הופכים ל"זוג רשמי". כשלפתע הלא צפוי
התרחש. לא צפוי מכול הכיוונים. בשנה האחרונה לבית ספר היסודי הגיעה ילדה בלונדינית
עם פנים רכות לבית הספר ולתנועה. הבעיה הראשונה היתה הגיל: שלוש שנים מתחתי. היו
יוצאים מן הכלל כל שחוקית כלפי עצמי לא גילה היווה מכשול. הבעיה השנייה, שיערתי
לעצמי היתה קשורה לגילה: גם אם היא נחנה באופי של יוזמת, לא נראה לי ועקבתי אחריה
בשיעורי ההתעמלות בגופייה שרק ניצנים קטנים ניבטו, עוד חסרו לה שנה שנתיים להיכבש
במכבש המיניות שמחץ את מרבית בני מחזורי.
כשניסיתי, כי יכולתי מתוקף תפקידי המרובים בבית ספר ובתנועה, לדבר איתה, השתתקתי.
לא רק שלא היה לי התוכן לגשר על פער של שלוש שנים, לא הייתה לי את המסוגלות. עכשיו
ניטל ממני כל מצב הרוח המיוחם. התאהבתי בפרי דמיוני, שנחת עלי בדרך שפיללתי וללא
יכולת להיחלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה